מי אנחנו?

זה מה שאנחנו עושים ב״קופסא מהשוק״
מחברים לבבות מצד אחד לצד שני של העולם.
חוצים יבשות וימים,
הופכים עולמות כדי לשמח את האהובים שלכם.
האהבה היא שלכם, הכוונה והמילים הטובות יוצאות מהלב שלכם,
אנחנו רק הצינור,
לוקחים אתכם בעדינות ומעבירים ללב אחר ברחבי הגלובוס. 
תודה שאתם סומכים עלינו,
תודה שאתם מבינים שאנחנו נעשה את המלאכה ברגישות גדולה.
אתם יכולים לכתוב לנו הכל,
אנחנו כאן בשבילכם, תמיד.
***

נעים מאד: חן ואלון קורן, זוג ירושלמים, הורים לחמישה (בארי, שקד, עמליה, צ׳ופו וגלי והיד עוד נטויה חמסה)
היום אנחנו  נטועים בירושלים חזק, אבל השורשים שלנו וההורים שלנו אי שם בעוטף עזה (אלון מקיבוץ כפר עזה וחן ממושב שרשרת).
על פניו, מבחוץ יש ביננו ים הבדלים:
חילוני ודתיה
מושבניקית וקיבוצניק
תוניסאית ומרוקאי
אבל כשאנחנו רבים זה בכלל על דברים אחרים (כמו: למה המקרר תמיד עמוס ואי אפשר למצוא את הבירות? או למה הוא לא קונה כבר חולצות חדשות?)

בהתחלה אלון לא רצה אותי. הינו בני 16, הוא היה החתיך של השכבה (גבוה, שזוף, קוקו, מבט מרוחק וכל הקטע), ואני הייתי דוסית שלא מוצאת את מקומה בעולם.
פטפטנו קצת ב ICQ  (זוכרים?) , נפגשנו לערב אחד, כתבתי לו כמה מכתבי אהבה ובזה זה נגמר.
שבע שנים מאוחר יותר נזכרתי בו, באהבה הראשונה שלי (בגרסא שלו הייתי שיכורה).
ואני כמו אני, מחפשת ריגושים- כתבתי לו הודעה בפייסבוק. הוא בדיוק היה בדרום אמריקה, טיול אחרי צבא ואני הייתי סטודנטית לחינוך מיוחד בדוד ילין. 2 אנשים פשוטים שחיים חיים רגילים למדי. ואז הוא ענה לי. הוא כתב "סבתא תשלג?"

זה היה הכינוי שלי באייסיקיו, וזה שהוא זכר את זה הספיק לי כדי להפליג בדמיונות.
ועניתי לו, והוא חזר אלי אחרי יומיים (כי לא היתה לו קליטה) ואני במקום ללמוד הייתי מספרת לו סיפורים, והוא, במקום לטייל היה מלטף אותי דרך המסך, וככה במשך חצי שנה היינו הכי קרובים שיש והכי רחוקים.
החברות שלי אמרו לי 'עזבי את זה', 'זה לא ילך', 'הוא לא יתחתן איתך, חילונים לא מתחתנים׳..
החברים שלו אמרו לו 'אחי, היא דתיה, מה תעשה איתה?'

ואז הוא חזר,
ונפרדנו.
ואז חזרנו.
ושוב נפרדנו.
ההורים שלו פחדו שלא יוכלו לראות את הנכדים, ההורים שלי פחדו שהוא ירחיק אותי מדרך התורה.
אחרי שנה  אמא שלי אמרה לי 'מה עם חתונה?' ואמא שלו אמרה לו 'למה למהר?׳
ולאט לאט, בברכת ה', התחתנו ומצאנו את השקט שלנו זה בזו.
ולאט לאט, ועם הרבה סבלנות נולדו בארי ואחר כך שקד, ואז עמליה, וצ׳ופו וגלי.
ומיום ליום הרגשתי איך ה' שומר עלינו ודואג שלא יחסר בנו דבר.
אנחנו משתדלים לחיות את החיים כאילו מחר הכל יגמר והיקום יקרוס לתוך עצמו (הרי זה כבר קרה ב7.10 וממשיך לקרות מאז שוב ושוב לצערנו)
לא לוותר על דברים, לא לחשוב פעמיים, להגשים כמה שיותר חלומות.

וזאת המתנה שלנו לעולם,
לחבר בין עולמות, להראות שזה אפשרי לחיות יחד גם כשזה נראה שאין סיכוי.

אם בא לכם להמשיך איתנו, בואו לכאן

מחכים לכם בשוק,
חן ואלון